צרור המור על התורה
ואמר הרומו מתוך העדה. כי כל זמן שהצדיקים ביניהם. אי איפשר להביא פורענות עליהם. ואז אמר משה האיש אחד יחטא. כי קרח לבדו הוא החוטא והמסית והמדיח. ועל כל העדה תקצוף. אינו ראוי כי אלה הצאן מה עשו. אחר שאתה אלהי הרוחות והמחשבות ואתה היודע ועד. כי לא מדעת ותאוה עשו אלא מצד יצרם הרע התקוע בבשרם. ויש לך לרחם עליהם במדת אל שהוא רחמים. כמו שאמרת לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר וכמו שפי' במקומו. ולכן הזכיר בכאן מלת בשר. ואחר שראה שהדין עמו. אמר העלו מסביב. ועם כל זה ויקם משה לראות אם יועילו דבריו אצלם. וכשראה שלא הועילו דבריו. אמר סורו נא. מיד בעת הזאת מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. כי אחר שהם עזי פנים מותר לקרותם רשעים כאומרו העז איש רשע בפניו. ואל תגעו בכל אשר להם לפי שהם חרם ותועבה. ולהורות שהם עזי פנים אמר שיצאו נצבים בקומה זקופה לחרף ולגדף. כמו שנאמר בגלית ויתיצב ארבעים יום. ולפי שהם היו כופרים בה' ובמשה עבדו. אמר בזאת תדעון כי ה' שלחני. ולא כמו שהם אומרים. אם כמות כל אדם ימותון אלה. כי שאר האנשים אע"פ שמתים ישאירו בניהם אחריהם והם זכירה להם. ומצד הבנים הם נזכרים ונפקדים בין לטובה או הפכו. כאומרו פוקד עון אבות על בנים. ואמרה חנה וזכרתני ולא תשכח את אמתך. והזכירה היא ונתת לאמתך זרע אנשים. ואמרו ז"ל ברא מזכה אבא. ולכן אמר אם כמות כל האדם. שאע"פ שמתים אם יש להם בנים אינם מתים. ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם. בהשאירם אחריהם ברכה לא ה' שלחני. בענין שבזה רמז שיכלו באפס תקוה ולא ישאר להם נין ונכד. ופירש המיתה ואמר ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם. בענין שלא ישאר להם שם על פני חוץ: